ערב, אתם יושבים בחדר עם קסטה בהיכון להקליט את החדש של ‘א-אה’, אתם לוחצים PLAY אבל אז משהו מסתבך בתוך הטייפ דאבל קאסט שקיבלתם ביומולדת מהדודים ועכשיו אתם צריכים לבלות 3 שעות בלסובב עם עיפרון את הסליל שהסתבך… בהצלחה!
את קולטת אותו צולע לכיוונך מהקצה השני של הרחבה, כולו רועד ומזיע ואת יודעת – הוא הולך להציע לך לרקוד. “my heart will go on” ברקע ואתם אוחזים זה בזו ממרחק סביר של כמטר וחצי אחד מהשנייה, משתדלים שלא ליצור קשר עין ונעים מצד לצד במונוטוניות של לוויה – חוויה!
בנות (ובנים? O_O) בואו נפתח את זה – אם יש משהו שצילק לנו את ארון הבגדים לעד אלו כריות הכתפיים של האייטיז. לא הייתה אחת שלא נראתה כמו רובוט על סטרואידים. אקסקיוז-מי-אר-יו-א-בודי-בילדר?!? אני אומר – ברוך שפטרנו!
….. 3….. 5….. 2….. 5…. 4….. 1…. 3…. 0… שיט, התכוונתי ל 8- ! טוב נו, ננתק את הטלפון ונחייג מחדש: 0…. 3…. 5…. 2…. 5….. 4… (הייתי חייב לעצור את הכתיבה כדי לנשק את הסמארטפון שלי)
חזרת מוקדם מבי”ס וגילית שההורים עדיין לא חזרו מהעבודה, אתה: א. מתיישב להכין שיעורים ב. מכין צהריים ג. מדליק טלוויזיה על ערוץ RTL ונסחף לעולם של פנטזיות… רק ששכחת לנעול את הדלת בבית ואמא בדיוק נכנסת עם הקניות ועם סבתא שהפתיעה בביקור. קאט – 20 שנה אחרי – פגישה 323# אצל הפסיכולוג.
יש! סופסוף הוא הגיע – הטיול השנתי של בית הספר. על פניו תענוג: נוסעים כל הכיתה לבקר במאהל בדואי או לזחול במערת הקמח, זורקים במבות על המורה, צובעים בלילה במשחת שיניים את מי שנרדם, בהחלט תענוג… לכולם חוץ ממך כי אמא שלך הודיע לך ערב לפני שהיא מצטרפת לטיול בתור הורה מלווה.
פתאום הכול מתהפך, אתה מוצא את עצמך יושב בקדמת האוטובוס מאזין לשיחה שלה עם המורה למדעים על משחה חדשה שפיתחו נגד פריחה בזמן שכל הכיתה משתוללת בספסל האחורי ולמה היא חייבת לעצור ולשאול את המדריך שאלות על כל פרח שנתקלים בו?!? איזה בושות.
כל מי שגדל בשנות השמונים בואכה תשעים יודה בנורא מכל – הקשר בין התקופה לאופנה הוא מקרי בהחלט. תתווכחו, תתפוצצו אבל אתם יודעים )ויודעות( שאני צודק ורק לשם הדוגמה, בואו נדבר רגע על התסרוקות – בין אם זו תספורת המולט המחרידה (“תספורת אלי אוחנה”), שיער קצוץ עם צמה ארוכה, או רעמת תלתלים מנופחת בסירוק הפוך סטייל ירדנה ארזי בתקופת “נשמה צוענית” (המעריצים כבר יבינו על מה אני מדבר).
אי אפשר היום לפתוח אלבום תמונות (זוכרים שפעם היה דבר כזה?) מבלי להזדעזע עד עומק עומקי הנשמה על המראות הקשים מנשוא ולשאול את עצמנו “למה? מה עשינו ובמה חטאנו שהגיע לנו לסבול כל כך?!” ובאותה הזדמנות ל טפוח לעצמנו על השכם על ששרדנו את תקופת החושך והפרמננט.
אז פעם היה פעם ובינינו, אתם לא קצת שמחים שאתם כבר לא ילדים?